השערורייה האחרונה בפסטיבל קאן עם האגדה אלן דלון זעזעה אותי באופן אישי. להאשים את הכוכב הצרפתי ב"גזענות, הומופוביה, סקסיזם ", סליחה, יותר מדי. כן, הוא לא אוהב זוגות הומואים המאמצים ילדים! כן, הוא לא מעדיף נשים "מתקדמות" מדי. והוא זכאי לדעתו. מותר לו הרבה! הוא היה ונשאר פניה של צרפת.
מאת המחבר
ואכן, השערוריה ש"ארגנה "הנשים האמריקאיות האקסצנטריות, בדרישה לשלול את מסייה דלון מ"דקל הזהב" על תרומתו לאמנות, על קריירת המשחק שלו, ריגשה אותי מאוד. התקשרתי לחברתי הוותיקה מארי ושאלתי: “בוודאי שתראיינו אותו. אני יודע. אנא שאל גם את שאלותי. " למען האמת, למארי אין פיאסקו, אבל אחרי השערוריה ספקתי. בלילה של ה -1 ביוני הגיעה שיחת טלפון ממארי. "אט וואלה". עמית הצליח לדבר ולשאול את שאלותי. אבל מארי הזהירה אותי שמסייה דלון הפך שונה: הוא מחייך מגירוי, עיניו ריקות ובודדות. ואני זוכר אותו אחרת. התמזל מזלי לראיין את הצרפתי האגדי מספר פעמים.
- מסייה דלון, החיים נפלאים! אולי לא צריך לקחת ללב את מילותיהן של נשים בעלות השקפות "גבריות" מסוימות?
גברת, אתה לא צריך לדבר על זה. אל תעצבן אותי! הם זכרו את מה שאמרתי פעם. זו הייתה דעתי. האם זה פשע?
- מצטער. אבל החיים יפים ומדהימים!
- למי? בשבילך? מזל טוב. אתה צעיר מאוד ויש לך חברים, תוכניות, רצונות. וקברתי את כל החברים הקרובים שלי, ראיתי הרבה מכל. מה עוד אוכל לראות חדש? עולם שבו כסף ושום דבר אחר.
- זה לא סוד שאהבתם על ידי הנשים הכי יפות בצרפת. האין זה אושר?
גבר, גברת, מיועדת לנשים. אבל מעולם לא רציתי להיות גבר לאישה אחת בלבד.
אתה אדם מאוד בוטה. זה מזיק לך?
- לי? מדוע לכל הרוחות? אני לא משחק תפקיד בחיים, אני פשוט חי את חיי.
- מסייה, כולכם קיבלתם, כנראה, את מה שחלמתם עליו: תהילה, נשים, כסף. מה נכשלת?
אני חוזר ואומר שלא אראה שום דבר חדש. ראיתי המון. למרבה הצער, החיים לא מאוד חביבים כלפי אנשים מבוגרים. לא אוכל להחזיר את חברי, שום דבר לא משמח אותי כמו בצעירותי.
- באחד הראיונות שלך למגזין צרפתי אמרת שהכל בחיים "שקרי ומעוות". האם צחוק של ילד מזויף?
לא הייתה לי הזדמנות להבין את זה לגמרי. גרמת לי לחשוב על זה. לא היה לי קשר הדוק עם ילדי.
- אבל אם אדם חי, אז שום דבר אינו אפשרי!
- אולי. אבל עכשיו אני מרוצה מאופן החיים שלי. מה ניתן לתקן? אני מבין יותר ויותר שהסרט שהתאים לי אינו. כיום הכסף לבדו שולט בקולנוע.
- מסייה, אני מצטער, אבל יש לי את הרושם שאתה אדם בודד.
- כן. כמו שבני אנטוני אומר: "אתה בעצמך רצית להיות בודד." סליחה גברתי, הזמן שלי חלף.
תודה, מסייה.
מאת המחבר
אלן דלון קיבל את "ענף הדקלים" הנחשק. הוא אפילו לא הצליח לעצור את דמעותיו. לידו הייתה בתו אנושקה דלון.
"קשה לעזוב, אבל עכשיו אני עוזב. אני רוצה להודות לכולכם ולהתראות."
אך דבריו האחרונים הופנו לדברים שמסייה דלון אהב באמת - רומי שניידר.
"הערצתי את רומי!"
והוא אמר שהוא לא רוצה להיות גבר לאישה אחת.
